ראש בראש-נשים מספרות על עצמן


בוקר אחד, הרב של בעלי מתקשר. הוא אומר לי: "ליאת, תדעי לך, יש לך דין מאוד קשה בשמים"



אמרתי לו: "מה אתה רוצה ממני? לא מספיק מה שאני עוברת?!"



"יש לך דין מאוד מאוד קשה..."



"כבוד הרב, תעזוב אותי, אני לא מסוגלת לשמוע את הדברים האלה"



"תקשיבי, אם לא תשרפי את הפאות שלך, זה לא יגמר בזה"



"כבוד הרב, אין מצב שאני שורפת. תגיד לי הכל, רק לא זה"



"טוב, תדעי שזה לא יגמר בזה..."



ניתקתי את הטלפון.



אני רוצה לומר לכן, אשה שהולכת עם פאה, לאט לאט הבגדים מתחילים להתקצר... ובשרוולים... אני טיפוס שבחיים לא הייתי הולכת עם קצר, מאז שהתחלתי ללבוש את הפאה, פשוט החצאיות התחילו לעלות ולעלות בלי סוף... לא שמתי לב.



לאחר שבוע, התחלתי להרגיש כאבים - כאבי תופת. במשך שבועיים אני לא ישנה בלילות, מסתובבת מצד לצד. לילה אחד התעלפתי מכאבים, נסענו מיד לבית חולים 'שערי צדק', אנחנו עוברים שם בדיקות במשך כל הלילה. הם קוראים לנו ב-6:00 בבוקר.



"ליאת?"



"כן"



"יש לך אולקוס"



"מה?? אולקוס?! אני סך הכל בת 23, אתה בטוח?"



"כן גברת, יש לך אולקוס"



אמרתי: "ריבון העולמים, מה אתה רוצה ממני? מכה על מכה... די! תעזוב אותי".



אמרתי את זה בעצבים. בעלי חשב כבר שאני לא נורמלית.



בעלי אמר לי: "את רואה? בואי, בואי נוציא את הפאות, אני מתחנן"



אמרתי לו: "זה לא יעזור לך כלום!"



"אבל הרב אמר שיש לך דין קשה"



"זה לא מעניין אותי"



"את מוכנה לעוד..."



"אני לא מוכנה לעוד... אבל אני גם לא יכולה להוריד את הפאות"



היה לי מאוד קשה, אני יודעת שזה קשה - מי כמוני שהלכה עם זה 4 שנים.



התקשרתי לרב, אמרתי לו: "כבוד הרב, אתה יודע אתמול היינו בבית החולים, הם אמרו שיש לי אולקוס"



"אמרתי לך, אני רואה שיש לך דין קשה"



"תגיד לי משהו אחר, רק לא פאה..."



"תשרפי אותן! לא לזרוק לא להעביר, פשוט תשרפי"



בעלי אומר לי: "את עקשנית...!"



אני לא עקשנית, אך בפאה לא הייתי מוכנה לוותר.



הרב ניתק את הטלפון.



אני יורדת למטה ומתחילה לבכות, לבכות עם עצמי. אמרתי, כבר לא מעניין אותי מי מסתכל עלי, לא אכפת לי. ישבתי על הספסל ורק בכיתי...



לאחר זמן קמתי והתחלתי ללכת, אני מסתובבת פתאום ורואה ערימה של דפים זרוקים וביניהם פתק ורוד, לא התייחסתי לזה. המשכתי ללכת, לאחר שנרגעתי מהבכי, אני חוזרת בחזרה - אני רואה עוד הפעם את הפתק הזה - אמרתי, אני ארים אותו אולי זה פתק קדוש. אני מרימה אותו ופותחת, וכך כתוב בו:



רבונו של עולם! אבא רחום וחנון, זכיני שאהיה בת ישראל כשרה וצנועה כרצונך, והסר ממני כל המפריעים לעבודתך. אנא ה' אתה מסייע לבאים להטהר ואתה אמרת פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, הנה אני עכשיו פותחת לך, אבינו שבשמים, פתח כחודו של מחט ואני מתחננת לפניך אנא ה' אני רוצה לשוב אליך בתשובה שלימה וללכת בצניעות, אבל קשה לי יש לי הרבה ניסיונות ומפריעים, לך לא קשה שום דבר, תעזור לי להתגבר בשמחה על כל הניסיונות, ותסלק מעלי את כל המפריעים ואזכה להיות יהודיה כשרה כרצונך הששה ושמחה מאוד בקיום התורה הקדושה. יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם, אנא ה' רחום וחנון רחם עלי ושמע תפילתי...



אחרי שראיתי את הפתק הזה, כל מה שבכיתי לפני כן - בכיתי כפול. אמרתי, זהו! עזבי את חמותך, תעזבי את הרב... די! מספיק עם המשחקים. אמרתי לעצמי: 'די! עד מתי? לאבד עוד עובר ועוד עובר...?'.



בעלי מגיע מהעבודה, אני מספרת לו את כל מה שעברתי, שהרב דיבר איתי וירדתי למטה... אני מקריאה לו את הפתק. הוא אומר לי: "בבקשה אני מתחנן בואי עכשיו..."



אמרתי: "עכשיו אני מוכנה"



"באמת?!"



"כן, עכשיו אני מוכנה לשרוף את הפאות".


ירדנו למטה. הוא הביא קרשים, לקח מאחד השכנים 'טרמפנטין' לקח גפרורים... ובאישור השכנים - ב-11:00 בלילה - אנחנו מדליקים מדורה. בעלי אומר לי: "תביאי את שלושת הפאות"



אמרתי לו: "אולי רק אחת נשרוף"



"את שלושתן תביאי!!" - אמר בטון תקיף, "לפני שתתחרטי - תביאי את כולן"



בעלי מתחיל לשרוף... אני אומרת לו: "תשאיר אחת לפחות..." התחלתי לבכות הרגשתי כאילו הוא שורף אותי. היה לי מאוד קשה להתפטר מזה.



בקשתי מה' סליחה... שיעזוב אותי. מספיק כבר קבלתי את העונש שלי - איבדתי 3 עוברים, מספיק גם הפגיעה שנפגעתי בגופי בגלל האולקוס, (שכל חפיסה כזו של כדורים להרגיע את הכאבים עולה 300 שקל!) חוץ מהבדיקות שהם בכלל לא נעימות - למי שיודעת מה זה בדיקות של אולקוס.



אחרי ששרפנו את הפאות, אנחנו עולים הביתה, עיניי היו נפוחות מרוב בכי. בעלי אומר לי: "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר"



אני אומרת לו: "איך מחר אני הולכת לעבודה?"



"עם מטפחת!"



"מה?! כל החברות שלי עם פאות, מה אני אומרת להן מחר, שחזרתי בתשובה?"



"כן".



אני מתחילה לשים מטפחת, ושואלת אותו: "זה יפה?"



"כן"



אני שמה מטפחת אחרת. "ואיך המטפחת הזאת?"



"יפה"



"אני לא מאמינה לך"



"אני מבטיח לך זה יפה"



אחרי 4 ימים. אני הולכת לקבל כדורים לאולקוס מהרופא. אנחנו מחכים בתור אני ובעלי, אני לא רוצה להיכנס אני מפחדת מהבדיקות. זאת בדיקה איומה.



אני אומרת לבעלי: "אני לא נכנסת עוד הפעם"



הוא אומר לי: "מה לא, את חייבת"



"לא אני לא נכנסת!"



"אין לך ברירה את חייבת!" - כך אנחנו מתווכחים במשך חצי שעה.



מגיע התור שלנו, אני אומרת לו: "תוציא בשבילי את הכדורים"



"אבל את חייבת להיכנס..."



"כנסו כבר כנסו!" - הרופא היה כבר עצבני.



נכנסנו.



"איפה הטפסים של 'שערי-צדק'?" - שאל הרופא. אני מביאה לו.



"ליאת?"



"מה"



"אין לך כלום"



"אני לא מאמינה לך"



"אני מבטיח אין לך כלום"



אני אומרת לו: "דוקטור, אני רוצה כדורים! אני לא אסבול את הכאבים האלה, אני רוצה לישון בלילה..."



"אני מבטיח שתשני טוב. אבל אולי יש לך אבנים בכיס המרה, או שזה 'פנדציט'?".



שלח אותי לעוד 'אולטרא-סאונד' ולעוד בדיקות. הבדיקות מראות שאין לי כלום!



בכל זאת בקשתי כדורים. הרופא אומר לבעלי: "תגיד לי מה היא רוצה? אנשים בוכים שלא יהיה להם אולקוס, והיא רוצה כדורים?!"



בעלי אמר: "תעזוב, אנחנו הולכים".



יצאנו משם. רק אני ובעלי ידענו שהיה לנו פה נס.



אמרתי לבעלי: "מה, הקב"ה משלם שכר כזה מהר?! תוך 4 ימים??!".





* * *




אחרי שבועיים. אני הולכת לשיעור וחוזרת ב-10:00 בלילה. בעלי והילדים כבר ישנים, גם אני נכנסת לישון.



ב-4:00 לפנות בוקר, אני מריחה ריח חזק של חצילים על האש. אני מעירה את בעלי: "צביקה, קום!"



"מה?"



אתה מריח ריח של חצילים על האש?"



"כן"



"מה זה?"



"עזבי, השכנים פה הם קצת לא נורמלים, הם עושים לך סלטים באמצע הלילה"



"אבל ב-4:00 לפנות בוקר חצילים??!"



"כן, תשני, עוד מעט אנו צריכים ללכת לעבודה".



התעוררנו ב-6:30 בבוקר. אנחנו פותחים את הדלת של החדר... כל הבית מלא עשן, כל הבית שחור, לא הבנתי מה קורה. בעלי רץ מיד למטבח...



מתברר שבעלי חימם לו לאכול ופשוט שכח לכבות את הגז. מ-10:00 בלילה עד 6:30 בבוקר האש שרפה את הסיר וכיסתה אותו בלהבות. אני רואה את הסיר בוער ובוער... בעלי כיבה מיד את הגז.



יש לנו בלון גז גדול בתוך הבית צמוד לכיריים, זה היה עניין של כמה שניות עד שהיה הבלון מתלקח באש ומתפוצץ... מיד הורדנו את כל הילדים אל השכנה למטה.



התקשרתי לרב שעה אחרי המקרה. הוא אומר לי: "נו, מה עכשיו?"



אני אומרת לו: "כבוד הרב אתה לא מאמין... סיפרתי לו את כל הסיפור.



הוא אומר לי: "לזה התכוונתי, שיש לך דין קשה בשמים - תקשיבי טוב - את בעלך והילדים שלך לא הייתם צריכים להיות כאן היום, אני ראיתי שהיה צריך לקרות לכם משהו מאוד מאוד... למה אמרתי לך לשרוף את הפאות? תדעי לך בזכות זה שאת שרפת את הפאות! את ניצלת משריפה מידה כנגד מידה!"



"מה??!!" - הייתי המומה.



"תגידי לשכנות שלך שגם הן תאמרנה ברכת הגומל, כי בלון גז שמתפוצץ הוא מפוצץ בבת אחת 7 קומות!!!"



כל בוקר שאני קמה, אני מחבקת הילדים ומנשקת אותם. אני אומרת לבעלי: "קיבלתי אותם במתנה, הם לא היו צריכים להיות כאן היום"



הוא אומר לי: "את רואה שזה היה שווה? את קבלת את השכר שלך גם בעולם הזה וגם בעולם הבא!"



אני אומרת לבעלי: "תביא לי רגע את היומן שלי". אני מנהלת יומן מאוד מסודר.



הוא מביא את היומן, אנחנו יושבים בסלון ואני מתחילה לדפדף ביומן אחורה אחורה...



אנחנו רואים שההפלה הראשונה התחילה שבועיים לאחר שקניתי את הפאה החדשה, שהייתה ארוכה עם גוונים ועם שביל... אני אומרת לבעלי: "תסתכל, בדיוק שבועיים לאחר שקניתי את הפאה, הפלה ועוד הפלה ועוד הפלה... אולקוס... היינו המומים. הוא אומר לי: "שמת לב? היו לך 3 פאות - היו לך גם 3 הפלות!!! אחד על אחד!!!".



אף אחת לא יכולה להגיד שזה לא בגלל הפאות, רואים את זה בחוש שהכל רק בגלל הפאות!





* * *




הרבנית שושנה אמרה לי: "תקשיבי, אנחנו חייבים לפרסם את זה בעיתון שייצא מזה קידוש ה'.



היא פרסמה את הסיפור בעיתון. אנשים התחילו להתקשר ולהתקשר... תתפלאו אך הרוב שהתקשר היו גברים. אולי 4 נשים דיברו איתי אבל רובם היו גברים.



הדבר הכי מזעזע, זה שדיבר איתי ראש ישיבה אחד והוא אומר לי: "יישר כוח גדול! את לא יודעת מה עשית... אני רוצה לספר לך על עצמי: אני ראש ישיבת... אני 9 שנים שומר על העיניים שלי! 9 שנים אני מוריד את העיניים למטה!!!



צהריים אחד אני יוצא מהכולל ובטעות הרמתי את העיניים, עברה לידי אשה עם פאה ומיד הורדתי את העיניים. הוא אומר לי: "את יודעת מה זה עשה לי? חודשיים לא יכולתי לשבת ללמוד תורה. חודשיים!!! בכל פעם שאני בא לפתוח את הספר, האשה ההיא עולה לי מול העיניים, ואז אני לא מסוגל ללמוד ואני סוגר את הספר. את יודעת מה האשה ההיא גרמה לי? חודשיים של הפסד, של גזל לימוד תורה... היא פשוט גזלה לי את הלימוד!!!".



עוד אחד התקשר אלי וגם הוא אומר לי: "יישר כוח! אני רוצה לספר לך סיפור: בבניין שלנו היו זוג חרדי. בקומה הראשונה הייתה גרה החרדית, ובקומה הרביעית היו הזוג החילוני. את יודעת מה האשה החילונית הייתה עושה לחרדית? היא עשתה לה את המוות...



היא הייתה שמה לה את האשפה ליד הדלת, הייתה צובעת לה את הדלת, שמה לה קיסמים בתוך החור של הפלדלת והייתה צריכה כל פעם להחליף רב בריח... כך עשתה לה את המוות במשך 6 שנים! אחרי 6 שנים החרדית עברה דירה, לאחר שבוע מתקשרת אליה השכנה החילונית ומבקשת לפגוש אותה.



החרדית:"בשום אופן! מספיק סבלתי ממך 6 שנים, תעזבי אותי בשקט!"



"אני חייבת לפגוש אותך"



"אין מצב! אני לא רוצה לראות אותך!!"



"טוב, אני אגיד לך את זה דרך הטלפון - את יודעת למה עשיתי לך את כל זה? תדעי לך כל בוקר שהיית הולכת לעבודה, כל בוקר בעלי היה עומד על המרפסת ולא מוציא את העיניים שלו ממך!!



עד שלא היית עולה לאוטובוס, הוא לא היה מוציא את העיניים שלו ממך! כל בוקר הוא היה בדיוק ב-7:00 בבוקר, על הדקה, מסתכל עליך דרך החלון... ולפעמים היה האוטובוס מאחר - והוא היה מאחר לעבודה רק כדי לראות את הפאה שלך!!! ובגלל זה השלום בית שלי נהרס... ומאז שעזבת השלום בית שלי חזר".



ועוד סיפור אחד קטן שסיפרו לי:



היו שני בחורים אחד נשוי והשני רווק. הם היו באיזו חתונה.



הבחור הנשוי אומר לבחור הרווק: "אתה כבר בן 28, תתחיל לזוז, למי אתה מחכה?"



הרווק עונה לו: "אני אגיד לך את האמת, אני קצת מתבייש אני לא יודע איך מתחילים עם זה, אני לא כל כך בעניינים"



הנשוי אומר לו: "אתה יודע מה? תשלח את אחותך לעזרת נשים, ואם היא תראה איזו מישהי שמוצאת חן בעיניה תגיד לי ואני מסדר את העניינים..."



אומר לו הרווק: "אגיד לך את האמת, אחותי כבר שמה עין על מישהי כבר מתחילת הערב, בחורה יפיפייה..."



"תשאל אותה מי זאת? עכשיו אני הולך ומדבר עם אבא שלה בשבילך!"...



הרווק מצלצל לאחותו ושואל אותה: "מי אבא של הבחורה?"



היא מדריכה אותו בטלפון מיהו האבא, איך קוראים לו... ואיך הוא נראה...



ניגש הרווק אל הנשוי ומצביע לו על איש מסוים ואומר לו: "הנה, זה אבא של הבחורה!"



"אתה בטוח?"



"כן"



"אתה יודע מי זה? זה חמי!!!, הבת שעליה דיברת - היא אשתי! וואי, איזה בושות!" הוא היה המום! "מה??? ככה אשתי מכשילה??!!"...



באותו ערב הוא עשה לה 'טרור' ולא הניח לה עד שתוציא את הפאה...



ועוד סיפור אחד אחרון שסיפר לי אחד בטלפון: "הכרתי אשה ש-25 שנה לא היו לה ילדים! הלכה לפוריות הלכה לבדיקות... הלכה לרבנים ביקשה ברכות... כלום! עד שהגיעה לבסוף לאיזה רב צדיק אחד. הרב אומר לה: "אני רואה שיכול להיות לך רק ילד אחד, אבל רק ילד אחד, לא יותר!"



היא אמרה: "אני מוכנה לעשות הכל רק תגיד לי מה?"



"תורידי את הפאה שימי כיסוי ראש מלא, אני מבטיח לך שיהיה לך ילד אחד, אבל תזכרי רק ילד אחד אני מבטיח לך, לא יותר!"



אמרה לו: "גם לילד אחד אני מוכנה".



היא הורידה את הפאה ושמה כיסוי ראש... לאחר 6 חודשים היא נפקדה, ולאחר 9 חודשים היא ילדה בת יפיפייה. אותו מטלפן אומר לי: זאת בת מאוד יפיפייה ומאוד מיוחדת.



אך מאז חברותיה החלו להציק לה: "מה קרה נהיית רבנית...? מה קרה נהיית דוסית...? תראי איך את נראית יאכנע... כמו איזו סבתא". היא אמרה להן: "אני קיבלתי על עצמי כיסוי ראש מלא ואני ממשיכה עם זה, עד הסוף!".



הן נדנדו לה כך שנה שנתיים... והדברים עשו את פעולתם ולאט לאט חילחלו וחילחלו עד שלאחר 4 שנים, היא החליטה שהיא קונה פאה בחזרה. היא הורידה את המטפחת ושמה פאה.



לאחר שלושה חודשים קרתה תאונה קטלנית והבת שלה הקטנה נהרגה במקום!!!



היא הלכה שוב לאותו רב ופשוט נפלה על הריצפה, היא בכתה ובכתה... "כבוד הרב", היא התחננה בדמעות, "אני מבקשת סליחה, אני יודעת שטעיתי..."



אמר לה הרב: "תשמעי, את שיחקת פה באש!!! זה כבר לא יעזור לך יותר... זה כבר לא יעזור לך יותר!!!".





* * *




אני רוצה לומר לכן על עצמי: שמאז שהתחלתי לכסות את הראש, פתאום באופן אוטומט הרגשתי שכל הבגדים שהיו לי בארון, אינם מתאימים לי... היו לי חצאיות קצרות וחולצות צמודות... אני אומרת לבעלי: "אני לא יכולה יותר ללבוש את הבגדים האלה"



הוא אומר לי: "יופי, אני שמח"



"נו, מה עושים?"



"זורקים"



"ומה לובשים?"



"תשאירי לך מה שיש לך הכי הכי צנוע, וה' יעזור"



אנחנו מביאים שקיות ומתחילים לזרוק ולזרוק... היו לי המון חצאיות וחולצות קצרות וצמודות וצבעוניות... כך זרקנו בגדים בכמויות. ים של כסף. לבסוף נשארנו עם 4 בגדים צנועים.



גם כשהתחלתי ללכת עם כיסוי, לא הלכתי עם כיסוי ראש מלא, אלא עם בנדנות. ואז הרב אומר לי: "קיבלת על עצמך ללכת עם כיסוי ראש, קבלי אותו עד הסוף! אני מבטיח לך שאם את תלכי עם כיסוי ראש מלא, את תראי ישועות".



אמרתי לו: "בסדר". - כבר לא היה לי קשה כי ראיתי שכל מה שהרב אומר לי זה כל כך נכון. וכך התחלתי ללכת עם כיסוי ראש מלא.



לאחר זמן קצר ה'בוס' פתאום קורא לבעלי, ואומר לו: "חשבתי אתמול עליך וזה לא בסדר שאתה כבר עובד פה 3 שנים ולא העליתי לך במשכורת".



בעלי חשב: 'טוב, כמה כבר הוא יעלה לי'... אני רוצה לומר לכן, שהוא העלה לו כמעט בכפול ממה שהוא היה מקבל!! אמר לו ה'בוס': "רק אל תגיד את זה לאף אחד שלא יעשו לי פה בלגאן...".



לפני שבוע בעל הבית קורא לי - אני עובדת בגן בתור סייעת - ואומר לי: "תראי, אני רוצה שיהיה לך טוב, אני מוסיף לך עוד 600 שקל למשכורת!! ותדעי לך אפילו הגננת שיש לה תואר שני, לא מקבלת סכום כמו שלך".



אני רוצה לומר לכן: אשה שהולכת בצניעות, אשה שהולכת עם כיסוי ראש מלא, היא תראה רק ישועות. זה מובטח!