פרשת בראשית|הנשמה והגוף

אמרו חז"ל שהאדם מורכב מנשמה וגוף וידוע שהנשמה באה מהשמים, והיא חלק אלוה ממעל, כפי שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", והגוף בא מן הארץ שזה העפר כפי שכתוב: "מעפר באת ואל עפר תשוב". וידוע שהנשמה רצונה בדברים רוחניים כיוון שהיא רוח וכגון תורה מצוות צדקה ומעשים טובים ועוד.



ולעומת זאת הגוף רצונו בתאוות של העולם הזה כי ממנו הוא בא, כגון אכילה, שתיה, שינה, טיולים, כסף, וזהב, וכל שאר התאוות, וודאי שאם האדם יהנה מכל תענוגי העולם הזה, הנשמה שלו ודאי לא תהנה מזה [אלא רק תסבול] כפי שכתב שלמה המלך ע"ה החכם מכל האדם "וגם הנפש לא תמלא", אבל גם אם האדם ידאג רק לנשמה ולא ידאג כלל לגוף, דהיינו שלא יאכל ולא ישתה ולא יישן ולא יעבוד וכו' לא יהיה לו שום קיום, ומה אם כן הדרך הנכונה שיבור לו האדם? ועל זה בא הפסוק ועונה, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" דהיינו בתחילה להתעסק בענייני שמים שזו הנשמה כפי הנ"ל, ואח"כ בענייני הארץ.



וזה יובן יותר על-פי משל שהביא רבי רחמים חי חוויתא הכהן זצ"ל [מרבני טוניס], היו צדיק ורשע שלאחר פטירתם עלו לשמים לתת דין וחשבון. והכניסו את הצדיק ראשון והתחילו לשאול אותו, פרט לנו את סדר היום שלך. ענה ואמר קמתי באשמורת לתפילת ותיקין למדתי קצת חוק לישראל עם התפילין אחר התפילה, אח"כ הלכתי לביתי לאכול פת שחרית ולאחר מכן הלכתי לעבודתי עד שעה 3 ובשעה 3 הלכתי לתפילת מנחה ולאחר מכן סעדתי את ליבי, נחתי כשעה, חזרתי לערבית ולימוד של כשלוש וחצי שעות. ישנתי שנת לילה לאחר תיקון חצות וכן הלאה. והנה בשמים נתנו לו שכר על כל פעולה מהפעולות הנ"ל על השינה, על האכילה והשתייה, ואף על העבודה, וכל שכן על התפילה והתורה ושאר מעשיו הטובים. ויצא כרוז שפלוני הוא צדיק ומזומן לגן עדן. ואת כל זה ראה הרשע הנזכר, ובלבו התחיל קצת לשמוח שהרי גם הוא ישן הרבה ואכל ושתה ועבד עד בלי די, וא"כ גם לו מגיע שכר רב. והנה הוא שומע איך שקוראים אותו לבית דין של מעלה לתת דין וחשבון על כל מעשיו, והתחילו לשאול אותו אמור נא את סדר היום שלך, והוא פתח פיו ואמר קמתי ב- 10 בבוקר אכלתי שעה הלכתי לעבודה עד 8 בערב חזרתי טיילתי ושוב אכלתי וכן על זה הדרך. אמרו לו בלי תפילה? בלי תורה? בלי צדקה? בלי מעשים טובים? רק לאכול ולשתות ולישון ולעבוד? אם כן גיהנום תקבל. וכששמע זאת נבהל ואחזו פיק ברכיים והתחיל לצעוק ולומר: הרי זה שהיה כאן קודם הוא גם אכל ושתה וכו' וקיבל שכר על זה, ומדוע אני לא!?



ענו לו הבית דין נסביר לך במשל: סיטונאי שהיה מספק תבואה לצבא מידי יום ביומו תמורת תשלום מסויים. והנה, יום אחד כשהריקו את שקי האוכל לתת לחיילים עמד שם אדם זר מהצד וראה שבכל שק של חיטה יש חצי קילו או קילו של חול ואבנים. וניגש למפקד ואמר לו: תראה הוא מוכר לכם חול ואבנים, אמר לו המפקד: שבכל שק של תבואה חייב שיהיה כך כי זה מתערבב כשאורזים. כששמע זאת אדם זה הלך למפקד הראשי ואמר לו שהוא רוצה לקחת בעצמו את התפקיד לספק לצבא אוכל וגם להוריד את המחיר ב -20% והמפקד אישר לו זאת. והנה, למחרת כשהגיע הסיטונאי החדש עם השקים של "התבואה" פתחו את השקים וחשכו עיניהם כי הכל היה חול ואבנים ושאלו אותו מה זאת? אמר להם: במקום קילו חול ואבנים הכל חול ואבנים. אמרו לו: טיפש מטופש זה לא ניתן לאכילה ומייד סילקוהו בביזיון גדול.



וכאן פנה הבית דין לרשע ואמר לו: הצדיק הביא לנו תבואה אוכל שזה תורה ומצוות שזה היה אצלו עיקר. אבל, יש לו גוף שאותו הוא צריך לקיים ולכן אכל ושתה וישן ועבד אבל, אתה רק ישנת ואכלת ושתית, דאגת רק לגוף ואם כן אתה דומה לאותו אחד שהביא רק חול ואבנים. ולכן מקומך אינו בגן עדן.