פרשת בראשית|מלחמת האותיות

ומובא במדרשי חז"ל - בשעה שחָפַץ הקב"ה לברוא את העולם, באו כל האותיות החקוקות על הכתר הנורא והאיום של הקב"ה, וירדו לפניו מסופן ועד לתחילתן, זאת אומרת לפניו בי תברא את העולם וזאת אומרת לפניו בי תברא את העולם:



תחילה נכנסה אות " ת" אמרה לפניו ריבונו של עולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני חותם טבעתך " אמת" ואתה נקראת אמת, ויפה למלך לפתוח באות אמת, ולא עוד אלא שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל ע"י משה שנאמר "תורה צווה לנו משה". אמר לה הקדוש ברוך הוא ראויה את וכשרה את אות " ת" אלא שאין את כדאית לברוא בך את העולם, הואיל ואת מזומנת להירשם על מצחות האנשים, שנאמר "והתוית תָּו על מצחות האנשים" ובָּרוֹשֶׁם שלך ימותו' והואיל וכך' אין ראוי לברוא את העולם בסימן קללה, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.



עלתה לפניו אות " ש" ורצתה שבה הש"י יברא את העולם, שהרי היא חקוקה בשמו " שדי", אמר לה הקדוש ברוך הוא יפה וטובה את, ואמיתית את, אבל הואיל ואותיות " שקר" נטלו אותך להשתתף עימהן, איני רוצה לברוא בך את העולם, כדי שלא יתקיים השקר, כיון שראתה כך יצאה מלפניו בפחי נפש.



נכנסה לפניו האות " ר" ואמרה לפניו ריבונו של עולם רצונך שתברא בי את העולם, שבי נקראת רחום ובי רפואה' אמר לה לא, אמרה לפניו למה? אמר לה מפני שבך רעה, ואת תחילת רשע, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.



נכנסה לפניו האות " ק" רצתה שהש"י יברא בה את העולם, שהרי בה מקדישים את הש"י, ( קדוש קדוש קדוש וכן קדיש ו קדושה) אמר לה הש"י לאו, כיון שבה קללה, מיד יצאה מלפניו.



באה לפניו האות " צ" וטענה שבה צִדְקוּת ו צדקה. אמר לה הקב"ה שגם צרה יש בה ואין ראוי לברוא בך את העולם. כיון שראתה כך יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " פ" וטענה שבה פדות (לשון גאולה), אמר לה הש"י שיש בה גם פעור שהוא ע"ז.



עלתה לפניו האות " ע" ואע"פ שאמרה שיש בה ענוה, אמר לה הש"י שלא יברא בה את העולם, ויצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ס" ואמרה שראויה אני שיברא בי העולם שהרי סומכת ל נופלים, אמר לה הש"י, לכן עמדי במקומך ואל תזוזי ממנו, שאם את זזה ממקומך מה יהא על הנופלים הנסמכים עליך, מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " נ" שבה נשמה, אמר לה הש"י שבה הוא עתיד לכבות נרותיהן של רשעים בעולם הבא, שנאמר "נר רשעים ידעך", מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " מ" וטענה, שבה הוא יתברך נקרא מלך, אמר לה הש"י שבשמה יש גם מהומה, מבוסה, מבוכה, ויצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ל" וטענה שיש בה לוחות הברית, אמר לה הש"י אבל הם עתידים לישבר, שכתוב" וישבר אותם תחת ההר". מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " כ" ירדה מעל כתר נורא של הקב"ה ונכנסה לפניו, באותה שעה נזדעזעו כל העולמות, ורעש כסא הכבוד וגלגלי המרכבה אחזו רעדה, אמר להם הקב"ה מפני מה אתם מרעישין, הֵשִׁבוּ ואמרו, מפני " כ" שירדה מעל ראשנו, שכל כבודנו וִיקָרֵנוּ לא נקרא אלא בה, מיד קרא לה הקב"ה ואמר לה, מה את מבקשת, אמרה לפניו, מבקשת אני שתברא בי את עולמך, שבי כיסאך וכתרך וכבודך, אמר לה "כף כף" לא אברא בך את העולם, שבך יכלו עיניהם של ישראל בדמעות. שנאמר "כלו עיני" שובי למקומך והיי שם. כיון ששמעה "כ" הדבר הזה יוצא מפי הגבורה, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.



עלתה לפניו האות אות " י", וטענה שבה מתחיל שמו הגדול של הש"י, אמר לה הש"י, ששמה גם יש ב יצר הרע, ועתיד הוא להחטיא את הבריות, מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ט" וטענה, שבה הוא נקרא טוב, שכתוב, "טוב ה' לכל". אמר לה הש"י, שבה הוא עתיד לקרוא לעמו טמא, מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ח" וטענה שבה חסד ענה לה הש"י אמנם כן אך יש בך גם חטאת, מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ז" ואמרה לפניו רבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי ישמרו בניך את השבת, שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו ", אמר לה הש"י לא אברא בך את העולם, שכלי זין בך נעשים, מיד יצאה מלפניו.



עלתה אות " ו" וטענה, שהיא אות משמו של הש"י, אמר לה הש"י " ו" די לך שאת מאותיות שמי, וחקוקה ואלופה בשמי, ולא אברא בך את העולם.



נכנסה אות " ה" ואמרה לפניו, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידים ישראל לומר הודיה לפניך. אמר לה הש"י לאו, שבך עתיד להיות יום הדין הגדול לעולם, שנאמר "כי הנה היום בא בוער כתנור", מיד יצאה מלפניו.



עלתה לפניו האות " ד" וטענה, שבה יש דבור, שנאמר "לעולם ה' דברך ניצב בשמים". אמר לה לאו, מפני שבה נדונים ישראל [דין] .



עלתה לפניו האות " ג" ואמרה, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי גדולתך וגבורותיך אמורות, שנאמר " גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר ". אמר לה לא אברא בך את העולם, שבך אני עתיד לגמול לאויבי, שנאמר "חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם". ויצאה מלפניו.



עלתה אות " ב" אמרה לפניו, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי ברכה ומברכים אותך העליונים והתחתונים, ואומרים בכל יום ברוך ה' לעולם אמן ואמן. אמר לה הקב"ה ברוך הבא בשם ה'. מיד קיבל אותה ואמר לה, בך אברא את העולם, ואת תהיי תחילה למעשה בראשית.



ראתה אות " א" שכבר רצה הקב"ה לברוא את העולם באות " ב", עמדה מן הצד ושתקה. עד שקרא הקב"ה ואמר לה "אלף אלף" למה תשתקי, ולמה לא תדברי כאחת מחברותייך, ולמה אין את נכנסת לפני, השיבה " א" ואמרה לפניו, ומה לחברותי שעולין לחשבון גדול - כך, אני שאיני עולה לחשבון גדול על אחת כמה וכמה, ועוד שהרי כבר נתת מתנה גדולה זו לאות " ב", ואין ראוי למלך עליון להעביר מתנה שנתן לעבדו וּלְתִתָה לאחר, אמר לה הקב"ה אל תעצבי, שאת ראש לכולם, ומלך אני אחד, ואת אחת, ולפי שהשפלת עצמך אני אגַדֵל אותך, שתעלי לחשבון אֵלֶף, ועוד אמר לה התנחמי, שכשאתן את התורה בך אפתח, לכן פתח הקב"ה באנכי. שנאמר "אנכי ה' אלקיך". [מלוקט מספר אבותינו].



ומהמדרש הנורא הזה, אנו יכולים לראות מה גדלה מידת הענווה, והשפלות, שבמידה זו בחר ה' מכל המידות הטובות, ולהיפך שמָּאֲס במידת הגאווה, שהרי ודאי שהיה לקב"ה סיבות טובות למה לא פתח באות " א", מטעם שאות " א" זה ארור, ואות " ב" זה ברוך. ואעפ"כ כשראה שהאות " א" שתקה והשפילה עצמה, נתן לה המון מתנות. ויהי רצון שנזכה למידת הענווה.