פרשת וילך- זה הקטן גדול יהיה

(ל"א, י"ב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.




פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : * * חגיגה ג' ע"א. הַטַּף לְמַה בָּאוּ? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם.



הִטִּילוּ חֲכָמִים עַל הָאָב * * אמנם התחבטו הפוסקים אם החיוב ההלכתי לחנך חל גם כן על האם, או רק על האב בלבד, ואכן לרוה"פ עיקר החיוב הוא על האב (עיין לוית חן סי' קכ"ו), אולם מ"מ אין חולק שגם לאם ישנו חלק ומשקל נכבד וחשוב בדבר. וְהָאֵם לְחַנֵּךְ אֶת יַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים בְּמִצְווֹת, * * על פי אימרת רבן שמעון בן גמליאל באבות (א',י"ז): "כל ימי גדלתי בין החכמים...". וּלְגַדְּלָם בֵּין הַחֲכָמִים, וּלְהַרְגִּילָם * * ראה מה שאמרו במסכת סופרים (פי"ח ה"ו), והביאוהו התוספות במסכת חגיגה (ג' ע"א, ד"ה "כדי"): שמכאן נהגו להביא ילדי ישראל קטנים לבתי כנסיות. בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת, כְּדֵי * * כן כתב ה"נחלת יעקב" בפירושו עמ"ס סופרים שם. שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּכָּנֵס יִרְאַת ה' בְּלִבָּם, וְכָךְ * * משלי כ"ב, ו. גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. וּמִכָּל מָקוֹם, * * ראה בתנא דבי אליהו רבא פרק י"ג מעשה נורא באב שהניח לבנו לדבר ולהטריד את כוונת המתפללים, ולימים ל"ע קבר את אשתו ובניו. וע"ע במשנה ברורה (סימן צ"ח סק"ג) מה שהביא מהשל"ה הקדוש תוכחה מגולה וחריפה על כך, וכללו של דבר: שהכל תלוי בטבעו של הילד אם מפיק תועלת רוחנית מביאתו לביהכ"נ יביאנו, ואם לאו ימנע (ולא כאותם העושים את ביהכ"נ כשמר-טף ח"ו להעסיק את ילדיהם, וד"ל). יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַטְרִידוּ הַיְלָדִים אֶת כַּוָּנַת הַמִּתְפַּלְּלִים וְהַלּוֹמְדִים, שֶׁיֵּצֵא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם, וַעֲלוּלִים לְהִנָּזֵק מִכָּךְ ח"ו.