פרשת וילך-מי בראש




(ל"א, ז') וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.




פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : * * סנהדרין ח' ע"א. הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ! טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָן! * * פירוש: מנהיג (שפתי חכמים). דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְלֹא שְׁנֵי דַּבָּרִים לַדּוֹר.



יְסוֹד גָּדוֹל וְחָשׁוּב לִמְּדָנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל בִּדְבָרִים אֵלּוּ: הֵן לָרַב, הֵן לַמַּנְהִיג, הֵן לַמְנַהֵל וְהֵן לָאָב: שֶׁבִּכְדֵי לְהַצְלִיחַ בַּהַנְהָגָה - צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ אֶחָד * * שכך אמרו במדרש: ספינה שרבים קברניטיה - סופה לטבוע! וצא ולמד מגוף האדם שאין בו אלא ראש אחד, והוא תמיד למעלה (וידוע מהזוהר הקדוש שהרמת הידיים מעל הראש מעוררת ח"ו דינים על האדם), ולכן דווקא שם ניתנו העיניים ולא במקום אחר (ונתאר לעצמנו אילו היה הקב"ה שותל את עינינו בחזה או ברגל...). ומפורסם המעשה מאליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי ש"בירך" אליהו לעיר של רשעים שכולם יזכו להיות גדולים. וראה בספר "זכות אדם" שכתב: "אוי לעיר שכולם ראשים". , וּמַחְלִיט אֶחָד * * ומכל מקום אין הדבר סותר את השמחה והחפיצה בעליית השני ובהצלחתו, שהרי "מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר י"א, כ"ט), אלא שלהנהגת כל מקום לכשעצמו צריך שיהיה מחליט אחד. וברור. . כִּי * * ברכות נ"ח ע"א. וראה ספר החינוך (מצווה ע"א) שריבוי הדעות גורם לביטול ואפיסה במועילות, לכן חייבת כל חברה לקבל על עצמה ראש אחד, ולקיים את כל גזירותיו. וע"ע בספה"ק "תולדות יעקב יוסף" (פ' בא) מש"כ דברים נוראים מעניין זה, ואכמ"ל. כְּשֵׁם שֶׁפַּרְצוּפֵיהֶם אֵינָם שָׁוִים, כָּךְ דֵּעוֹתֵיהֶם אֵינָן שָׁווֹת, וּבְהֶכְרַח שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים יַגִּיעוּ לְאִי הַסְכָּמוֹת וּלְמַחְלוֹקוֹת * * ראה בפסחים (קי"ג ע"ב) שאמרו: שלשה שונאים זה את זה: הכלבים והתרנגולים והחברים. וברש"ש שם כתב בזה"ל: "חברים - בני אדם ששניהם במינוי של שררה, או שהם שותפים במסחר, על הרוב אינם מסכימים לדעה אחת, ומה שחפץ זה ימאן חבירו, ולכן באים לידי תגרה ושנאה". עכ"ל. . וְאַף הַלְּבָנָה שֶׁטָּעֲנָה * * חולין ס' ע"ב. "אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים לִמְלֹךְ בְּכֶתֶר אֶחָד" - נָכוֹן אָמְרָה, וְנִתְקַבְּלוּ דְּבָרֶיהָ, רַק שֶׁלֹּא מִתַּפְקִידָהּ הָיָה לוֹמַר זֹאת, וְלָכֵן נֶעֶנְשָׁה וְנִתְמַעֲטָה הִיא. וּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ רֹאשׁ אֶחָד קוֹבֵעַ וּמַחְלִיט - סוֹף שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה ל"ע * * כן הביא בספר "פקודת אלעזר" מהגה"ק רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל שביאר לשון הפסוק "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" - שמה שלא הקשיב להם, ויצא לתרבות רעה, הוא משום שדעותיהם היו שונות וחלוקות: "קול אביו", ו"קול אמו", לכן יצא ממנו מה שיצא... , וְשׁוֹמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.