פרשת וילך-רב ותלמיד

(ל"א, כ"ט) כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.




פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וַהֲרֵי כָּל יְמוֹת יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר * * יהושע כ"ד, ל"א. "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ"? מִכָּאן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְּגוּפוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הָיָה חַי, הָיָה נִרְאֶה לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא חַי.



* * כ"כ הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל בספרו "שיחות מוסר" (מאמר מ'), ע"ש מה שכתב בנושא באורך. הָרַב וְהַתַּלְמִיד הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד: אֵין חַיֵּי הַתַּלְמִיד חַיִּים בְּלִי הָרַב, וְאֵין חַיֵּי הָרַב חַיִּים בְּלִי הַתַּלְמִיד, וְצֵא וּלְמַד * * ראה בבא מציעא (פ"ד ע"א) כל המעשה. מְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁמִּשֶּׁמֵּת תַּלְמִידוֹ רֵישׁ לָקִישׁ אִבֵּד גַּם הוּא טַעַם לְחַיָּיו עַד שֶׁהִתְפַּלְּלוּ עָלָיו חֲכָמִים וָמֵת. וְלָכֵן נִמְשְׁלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל הָאָדָם לִשְׂפָתָיו הַמְצַפִּים לְמוֹצָא פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר * * מלאכי ב',ז'. וראה מועד קטן (י"ז ע"א) מה שפירשו בפסוק. ונרמז בפסוק שהתלמידים הם בבחינת שפתיים המחכים למוצא הפה להוציאו לעולם בדיבור, כך התלמידים מצפים למוצא פי הרב לקיים דבריו. "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ". וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל * * סנהדרין ק"ה ע"ב. ומכלל לאו אתה שומע הן: שאם מתקנא הוא בו - סימן שזה אינו רבו וזה אינו תלמידו... שֶׁאֵין אָדָם מִתְקַנֵּא בְּתַלְמִידוֹ, שֶׁמִּי הוּא זֶה שֶׁיְּקַנֵּא בְּעַצְמוֹ? וּמִמֵּילָא * * כך אמר לי הגאון הגדול נאמ"ן שליט"א בדברי עמו בנושא זה, שאהבת הרב והתלמיד היא אהבה שאינה תלויה בדבר, שהרי גם לאחר שסיים הרב ללמד והתלמיד ללמוד עדיין ממשיכים לאהוב זא"ז. ועוד: שהרי כל אהבתם זל"ז תלויה בתורה, והתורה הרי אינה בטילה לעולם, ממילא גם אהבתם אינה בטילה לעולם. ושפתיים יישק. אַהֲבָתָם אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר וְאֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם, * * כן איתא בכתבי האריז"ל (שער מאמרי חז"ל אבות ד',ט"ז) שהאב מעניק לבנו מנשמתו חיות בעולם הזה ובימות משיח, ואילו הרב מעניק לתלמידו מנשמתו חיות גם בעולם הבא ובתחיית המתים, ולכן חייב בכבוד רבו יותר מבכבוד אביו. ועע"ש באורך. וּגְדוֹלָה קִרְבָתָם בַּעוה"ז וּבַעוה"ב יוֹתֵר מִקִּרְבַת הָאָב וְהַבֵּן, שֶׁנַּעֲשִׂים לְשֹׁרֶשׁ אֶחָד לְעוֹלָם וָעֶד.