פרשת כי תצא-אהבת אמת

(כ"א, י"ד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.




פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׁנֹאתָהּ.



אִם רָצִיתָ לָדַעַת מַדּוּעַ כָּל "אַהֲבָה" רְחוֹבִית סוֹפָהּ שִׂנְאָה, וְלָמָּה אֲחוּזֵי הַגֵּרוּשִׁין בְּדוֹרֵנוּ מֵעֵבֶר לְכָל דִּמְיוֹן, וְהֵיאַךְ אוֹתָם "זוּג יוֹנִים" הָפְכוּ לְ"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ", עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן בְּדִבְרֵי רַשִּׁ"י הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ: הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ - שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ! אִם נוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה, בְּשֶׁל הֱיוֹתָהּ "יְפַת תֹּאַר", בִּגְלַל הָ"עֵינַיִם הַיָּפוֹת" וּבִגְלַל הָ"אַף הַמְעֻצָּב", וְאִם נִשֵּׂאת אִשָּׁה לְגֶבֶר, בִּגְלַל הָרֶכֶב הַיָּקָר, אוֹ בִּגְלַל כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, סוֹפָם שֶׁיִּשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה!



כִּי כָּל * * אבות ה',ט"ז. וראה מה שכתב הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (ע' 38) וז"ל: כל התחברות לשם טובת הנאה היא בתוכנה נטילה ופירוד, כי גם חבירו ירצה ליהנות ממנו, ותיפרד החבילה. עכ"ל. ובינו נא זאת! אַהֲבָה שֶׁתְּלוּיָה בַּדָּבָר - בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה: לָעֵינַיִם מִתְרַגְּלִים, וְעַל הָאַף לֹא מִסְתַּכְּלִים, הָרֶכֶב מִתְיַשֵּׁן, וְהַגִּבּוֹר כְּבָר כְּמוֹ זָקֵן, וּמִיָּד מַתְחִילוֹת, הַמְּרִיבוֹת וְהַמַּחֲלוֹקוֹת, וְכָל אֶחָד לְעַצְמוֹ אוֹמֵר, אֵין לִי לְמַה לְּהִשָּׁאֵר, וְקָדִימָה לָרַבָּנוּת, לְמַסַּע צַעַר וּמִסְכְּנוּת, עוֹרְכֵי דִּין וּמִלְחָמוֹת, חֲלוּקַת נְכָסִים וּמְזוֹנוֹת, וְהַיְלָדִים מְתֻסְכָּלִים, מִבְּלִי בַּיִת הֵם גְּדֵלִים.



לֹא כֵן אָחִי, לֹא כֵן אֲחוֹתִי, אַל תַּעֲשׂוּ זֹאת הַטָּעוּת, הַטּוּ אָזְנְכֶם לַעֲצָתִי: בִּדְקוּ וּבָרְרוּ עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל בֶּן זוּגְכֶם, בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, חַפְּשׂוּ אָדָם לִמְחִצַּתְכֶם, יִרְאַת שָׁמַיִם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת בַּקְּשׁוּ לָכֶם, וּמַבְטִיחֲכֶם אֲנִי שֶׁיִּהְיוּ הָאֹשֶׁר וְהַשִּׂמְחָה בְּבֵיתְכֶם וּבְחֶלְקְכֶם!