פרשת כי תצא-אסור והתר

אסור והתר (כ"א, י"א) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁאִם אֵין הַקָּבָּ"ה מַתִּירָהּ, יִשָּׂאֶנָּה בְּאִסּוּר.

הַמִּתְיַמֵּר לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ כִּפְשׁוּטָם גְּרֵידָא - הִיא לֹא תִּצְלַח, שֶׁוַּדַּאי עֹמֶק גָּדוֹל בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ. אֲבָל אָנָּא עַבְדָּא מוּסַר הַשְׂכֵּל חָשׁוּב לָקַחְתִּי מִכָּאן: שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָסוּר לְהוֹרֶה אוֹ מוֹרֶה לוֹמַר לִבְנוֹ אוֹ תַּלְמִידוֹ אֶת הַמִּלָּה "לֹא". * * יבמות ס"ה ע"ב. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, וְאִם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵבִינָה שֶׁיִּתָּכֵן מַצָּב שֶׁאָדָם לֹא יִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹתֶיהָ, וְלָכֵן הֶעֱדִיפָה בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה שֶׁלֹּא לוֹמַר "אָסוּר", עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהָבִין וּלְקַבֵּל זֹאת, וְלָדַעַת לְהוֹרוֹת בְּהֶתְאֵם.

שֶׁפְּעָמִים אוֹמְרִים * * שבת קמ"ח ע"ב. וראה בשלחן ערוך (או"ח סימן תר"ח, וסימן ש"ג סי"ח) מה שפסק מכח סברא זו. ובירושלמי (שקלים א',א') אמרו: מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לדורות. שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין, וּפְעָמִים אִם תֶּאֱסֹר * * ששכרו ויצרו של המצווה יותר גדול משל זה שאינו מצווה, כמבואר במסכת בבא קמא (פ"ז ע"א). והמתבונן יראה שמענישה קשה עלולים לצאת תוצאות הרסניות ביותר, שהרי אותו האיש (יש"ו שר"י) יצא מענישה יתירה של רבו רבי יהושע בן פרחיה (ראה סוטה מ"ז ע"א ובצנזורה שם), ועמלק יצא מתמנע שרוחקה בחוזקה על ידי אברהם (ראה סנהדרין צ"ט ע"ב). יִתְעוֹרֵר יֵצֶר הַהִתְמָרְדוּת יוֹתֵר, * * שאמרו חז"ל (יומא פ"ז ע"א): כיוון שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכבידקא דמיא כיוון דעל - על. וּפְעָמִים שֶׁ"לֹּא" אֶחָד יַפִּיל אִתּוֹ עוֹד הַרְבֵּה "לֹא" אֲחֵרִים שֶׁעַד עַתָּה נִשְׁמְרוּ. וְהַמַּהֲרִי"ל דִּיסְקִין זַצַ"ל כְּשֶׁנִּשְׁאַל הֵיאַךְ זָכָה שֶׁכָּל דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וְנַעֲשִׂים, עָנָה וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁיְּקַיְּמוּהוּ...


הסרת עין הרע